בתי המשפט
א 005253/07
בית משפט השלום חיפה
09/07/2007
תאריך:
כב' השופטת עפרה חמו אטיאס
בפני:
אביתן שי ת.ז. 0382097135
בעניין:
התובע
צרפתי רונן
ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. עיריית חיפה-אכיפת הגביה
2. עיריית מגדל העמק
הנתבעות
שועלי יהודה
ע"י ב"כ עו"ד
מיני-רציו:
* בתי-משפט - סמכות - סמכות עניינית
* רשויות מקומיות - חוקי עזר - עבירות חנייה
התובע הגיש תובענה לסעד הצהרתי וביקש להצהיר כי הוא אינו הבעלים של רכב שעליו הוטלו דוחות חנייה וכי אין לחייבו בתשלום הדוחות. הנתבעת 2 ביקשה לסלק את התביעה על הסף. לטענתה, היות שהדוחות שולמו, מדובר בפס"ד חלוט בהליך פלילי ולביהמ"ש האזרחי אין סמכות עניינית לדון בתביעה.
.
ביהמ"ש קיבל את הבקשה בחלקה וקבע:
עבירת חנייה בניגוד לחוק עזר של רשות מקומית היא עבירה של ברירת משפט. בפני מקבל הודעת תשלום הקנס ניצבת הבחירה לשלם את הקנס ולחילופין לפעול עפ"י אחת מן הדרכים הנקובות בסעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982: להגיש בקשה לביטול ההודעה או להודיע על רצונו להישפט על העבירה. עפ"י סעיף 223(א) לחוק, רואים את מי ששילם את הקנס כאילו הודה באשמה לפני ביהמ"ש, הורשע ונשא את עונשו.
במקרה דנן התובע שילם את הקנסות שהושתו עליו ע"י הנתבעת 2 ולכן יש לראותו כמי שהורשע ונשא את עונשו. בתביעתו מבקש התובע, הלכה למעשה, להשיג על הרשעתו ולבטל את פסה"ד שהרשיע אותו בטענה שלא הוא ביצע את העבירות נשוא דוחות החניה, אלא אימו. ואולם, עפ"י ההלכה הפסוקה אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי. הסמכות לדון בבקשה להארכת מועד לעניין מתן הודעה על הרצון להישפט על העבירה, כמו גם הסמכות לבטל את ההרשעה, נתונה לביהמ"ש שהיה דן בעניינו של התובע אילו היה מודיע על רצונו להישפט. משמדובר בעבירת חניה שנקבעה בחוק עזר עירוני, הסמכות לדון בבקשות אלה נתונה לביהמ"ש לעניינים מקומיים. לפיכך, יש לקבוע כי לבימ"ש זה אין סמכות עניינית לדון בסעד שעניינו תקיפת דוחות החניה עצמם ויש להורות על מחיקתו מכתב התביעה.
באשר להצהרה כי התובע אינו בעל הרכב, מאחר שסעד זה אינו עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולת הרשות המנהלית ואף אין בו תקיפה של תוצאות ההליך הפלילי, ומשביקש התובע לתקן את תביעתו לשם צירוף אימו כנתבעת נוספת בתובענה על מנת שסוגייה זו תידון במערכת היחסים ביניהם, יש לקבוע כי לבימ"ש זה יש סמכות עניינית לדון בסעד זה.
החלטה
1. האם לבית משפט אזרחי סמכות עניינית לדון בתובענה שמטרתה תקיפת דוחות חניה וקנסות שהושתו על התובע, מכח חוק עזר עירוני. זו השאלה הניצבת לפתחנו בהליך זה.
2. התובע הגיש תובענה לסעד הצהרתי כנגד הנתבעות, עירית חיפה ועירית מגדל העמק, במסגרתה ביקש סעד הצהרתי, לפיו הוא אינו הבעלים של רכב מסוג מיצובישי מ.ר. 1080802 (סעיף 13 (א) לתובענה) וכן כי אין לחייבו בתשלום דוחות החנייה שהוטלו עליו ע"י הנתבעות (סעיף 13 (ב) לתובענה).
3. ביום 26.6.07 נמחקה בהסכמת התובע והנתבעת 1, התביעה כנגד הנתבעת 1, ונותרה לדיון רק התובענה כנגד הנתבעת 2, עירית מגדל העמק (להלן- הנתבעת 2).
4. במסגרת בקשת התובע למתן צו זמני נשוא בש"א 4548/07, העלה כב' השופט וגנר מיוזמתו את שאלת סמכותו העניינית לדון בתובענה, בציינו כי: "ספק בעיני אם בקשה זו צריכה להיות מוגשת בפני, ולא בפני ביהמ"ש לעניינים מקומיים, או בפני ביהמ"ש לעניינים מנהליים".
5. בהחלטתו מיום 14/03/2007 הורה כב' השופט וגנר לצדדים ליתן התייחסותם לשאלה זו.
6. ביום 28.3.07 הוגשה תגובת התובע לעניין הסמכות העניינית, במסגרתה טען ב"כ התובע כי לבית משפט זה יש סמכות ענינית לדון בתובענה מכח סמכותו ליתן צו בעל אופי הצהרתי, לפי תקנה 253 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
7. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 26.6.07, ביקשה ב"כ הנתבעת 2 שהות להודיע אם היא עומדת על טענת העדר הסמכות העניינית.
8. ביום 8.7.07 התקבלה הודעת ב"כ הנתבעת 2, במסגרתה בקשה כי התביעה תדחה ו/או תמחק על הסף. לטענתה, עסקינן בדוחות חניה/קנסות שכבר שולמו, ובעניין זה חלה הוראת סעיף 223 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 הקובעת בסעיף (ב) כי:
"שילם אדם את הקנס כאמור בסעיף קטן (א), רואים אותו כאילו הודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו".
9. לטענת הנתבעת 2, הסעד המבוקש בתביעת התובע אינו אפשרי ואינו קיים לנוכח העובדה שמדובר בפסק דין חלוט, ובלתי הפיך במסגרת ההליך הפלילי וכי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בו.
הנתבעת מס' 2 מוסיפה וטוענת כי פסק הדין החלוט בהליך הפלילי יצר מעשה בית דין בהליך אזרחי.
דיון
10. דין הטענה לעניין חוסר סמכות עניינית להתקבל באופן חלקי וככל שהיא נוגעת לסעד המבוקש בסעיף 13 (ב) לתובענה שעניינו תקיפת דוחות החניה עצמם.
11. עבירת חנייה בניגוד לחוק עזר של רשות מקומית, היא עבירה של ברירת משפט, כאשר בפני מקבל הודעת תשלום הקנס ניצבת הבחירה לשלם את הקנס, ולחילופין לפעול על פי אחת מן הדרכים הנקובות בסעיף 229 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, היינו, הגשת בקשה לתובע לביטול ההודעה, או הודעה על רצונו להישפט על העבירה.
12. סעיף 223 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כי מי ששילם את הקנס, רואים אותו כאילו הודה באשמה לפני ביהמ"ש, הורשע ונשא את עונשו.
13. אין חולק כי התובע שילם את הקנסות שהושתו עליו ע"י הנתבעת 2 ולכן לפי הוראת סעיף 223 (א) הנ"ל יש לראותו כמי שהורשע ונשא את עונשו.
14. בתביעה דנא, מבקש התובע, הלכה למעשה, להשיג על הרשעתו ולבטל את פסק הדין שהרשיע אותו בטענה שלא הוא ביצע את העבירות נשוא דוחות החניה, אלא אימו, הגב' טובה אביטן.
15. ואולם עפ"י ההלכה הפסוקה, אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי. כך נקבע בע"א 8080/99, וקס ואח' נ' עיריית ת"א (אתר נבו) (להלן: "ענין וקס") שם נאמר בסעיף 5 לפסק הדין:
"בפועל, בקשתם של המערערים מבית המשפט אינה אלא לקבוע כי הקנסות בהם חוייבו אינם חוקיים. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בהתנהלותם של המערערים עצמם. המערערים ביקשו מבית המשפט קמא, בבקשה אותה לא קיבל בית המשפט (בהחלטה עליה הם משיגים), לתקן את הסעדים הנתבעים בכתב התביעה שהגישו. לפי התיקון המבוקש, אמור היה להיתבע סעד הצהרתי - לפיו ההליך בו בוטל על המערערים הקנס המדובר בטל והגדרת העבירות הרלוונטיות כעבירות קנס נעשתה ללא סמכות. דברים אלה מחזקים את הטענה כי תביעתם של המערערים עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולות הרשות המנהלית. לאור הוראת סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי, שנוסחו הובא לעיל, בקשת המערערים היא למעשה בקשה לביטול הרשעתם. אכן, אין להשיג על זכותם של המערערים לבקש את ביטולה של הרשעה, שלשיטתם נתקבלה בניגוד לחוק, אך לא נתברר לי ההגיון העומד מאחורי הגשת בקשה שכזו לבית המשפט האזרחי, שהרי אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי". (ההדגשות אינן במקור).
16. ואכן, בעקבות פסק הדין בעניין וקס נהגו בתי המשפט, בניגוד לפרקטיקה ששררה בעבר, לדחות על הסף תביעות שנועדו לתקוף את דוחות החנייה ולהשיג על תוקפן. וראה למשל: ת.א. (ת"א) 3245/06 אורין דן נ' עיריית ת"א; ה"פ (ת"א) 200159/06 עיריית ת"א נ' ורד מישאל; ת.א. (ת"א) 20329/06 חורש רונית ואח' נ' שאוליאן יעקב ואח'; ת"ק (פ"ת) 1767/06 מוסקוביץ שלומית נ' עיריית פ"ת-רשות החנייה; ה"פ (ת"א) 201211/05 מנדלוביץ' שי נ' עיריית ת"א; ה"פ (ת"א) 201014/06 קרן רוטנברג נ' גל גבריאל ואח'; ה"פ (חיפה) 1186/06 קרסנטי אסתר נ' עיריית חיפה;
17. בשים לב לאמור לעיל, הסמכות לדון בבקשה להארכת מועד לעניין מתן הודעה על הרצון להישפט על העבירה, כמו גם הסמכות לבטל את ההרשעה, נתונה לביהמ"ש שהיה דן בעניינו של התובע אילו היה מודיע על רצונו להישפט.
משעסקינן כאן בעבירת חניה שנקבעה בחוק עזר עירוני, הסמכות לדון בבקשות כאמור נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים אשר לו הסמכות היחודית לדון בעבירות לפי פקודת העיריות ולפי צוים וחוקי עזר, לפי סעיף 55 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984.
ודוק. גם אם החמיץ התובע את המועד הקבוע בחוק להגשת בקשה לביטול ההרשעה, וגם אם נחסמה זה מכבר בפני התובע הדרך לפנות לביהמ"ש לעניינים מקומיים, אין לו להלין אלא על עצמו ומכל מקום אין בכך להקנות סמכות עניינית לבית משפט זה.
18. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בסעד המבוקש בסעיף 13 (ב) לכתב התביעה, והנני מורה על מחיקתו מכתב התביעה.
19. באשר לסעד המבוקש בסעיף 13 (א) לכתב התביעה, לפיו מבקש התובע כי בית המשפט יצהיר כי הוא אינו בעל הרכב, מאחר והסעד המבוקש בסעיף זה אינו עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולת הרשות המנהלית, ואף אין בו תקיפה של תוצאות ההליך הפלילי, ומשביקש התובע בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 26.6.07 לתקן את תביעתו לשם צירוף אימו כנתבעת נוספת בתובענה, על מנת שסוגייה זו תידון במערכת היחסים ביניהם הנני קובעת כי לביהמ"ש זה יש סמכות עניינית לדון בסעד זה, לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.
20. כתב התביעה המתוקן שיוגש ע"י התובע עפ"י החלטתי מיום 26/06/07 לא יכלול את הסעד ההצהרתי שהתבקש בסעיף 13 (ב) לתובענה. התובע ישקול האם לאור החלטתי זו יש עוד טעם בהותרת הנתבעת 2 כנתבעת בתובענה.
21. לאור כלל נסיבות העניין, לאור התוצאה אליה הגעתי וגם לאור העובדה שהנתבעת 2 לא קיימה את החלטתו של כב' השופט וגנר מיום 14.3.07 וכן לא הגישה בקשה נפרדת לדחייה על הסף של התובענה, איני עושה צו להוצאות.
5129371
54678313
המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים.
5129371
54678313
עפרה חמו אטיאס 54678313-5253/07
ניתנה היום כ"ג בתמוז, תשס"ז (9 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.
עפרה חמו אטיאס, שופטת
הקלדנית: פנינית ש. צ.
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
א 005253/07
בית משפט השלום חיפה
09/07/2007
תאריך:
כב' השופטת עפרה חמו אטיאס
בפני:
אביתן שי ת.ז. 0382097135
בעניין:
התובע
צרפתי רונן
ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
1. עיריית חיפה-אכיפת הגביה
2. עיריית מגדל העמק
הנתבעות
שועלי יהודה
ע"י ב"כ עו"ד
מיני-רציו:
* בתי-משפט - סמכות - סמכות עניינית
* רשויות מקומיות - חוקי עזר - עבירות חנייה
התובע הגיש תובענה לסעד הצהרתי וביקש להצהיר כי הוא אינו הבעלים של רכב שעליו הוטלו דוחות חנייה וכי אין לחייבו בתשלום הדוחות. הנתבעת 2 ביקשה לסלק את התביעה על הסף. לטענתה, היות שהדוחות שולמו, מדובר בפס"ד חלוט בהליך פלילי ולביהמ"ש האזרחי אין סמכות עניינית לדון בתביעה.
.
ביהמ"ש קיבל את הבקשה בחלקה וקבע:
עבירת חנייה בניגוד לחוק עזר של רשות מקומית היא עבירה של ברירת משפט. בפני מקבל הודעת תשלום הקנס ניצבת הבחירה לשלם את הקנס ולחילופין לפעול עפ"י אחת מן הדרכים הנקובות בסעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982: להגיש בקשה לביטול ההודעה או להודיע על רצונו להישפט על העבירה. עפ"י סעיף 223(א) לחוק, רואים את מי ששילם את הקנס כאילו הודה באשמה לפני ביהמ"ש, הורשע ונשא את עונשו.
במקרה דנן התובע שילם את הקנסות שהושתו עליו ע"י הנתבעת 2 ולכן יש לראותו כמי שהורשע ונשא את עונשו. בתביעתו מבקש התובע, הלכה למעשה, להשיג על הרשעתו ולבטל את פסה"ד שהרשיע אותו בטענה שלא הוא ביצע את העבירות נשוא דוחות החניה, אלא אימו. ואולם, עפ"י ההלכה הפסוקה אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי. הסמכות לדון בבקשה להארכת מועד לעניין מתן הודעה על הרצון להישפט על העבירה, כמו גם הסמכות לבטל את ההרשעה, נתונה לביהמ"ש שהיה דן בעניינו של התובע אילו היה מודיע על רצונו להישפט. משמדובר בעבירת חניה שנקבעה בחוק עזר עירוני, הסמכות לדון בבקשות אלה נתונה לביהמ"ש לעניינים מקומיים. לפיכך, יש לקבוע כי לבימ"ש זה אין סמכות עניינית לדון בסעד שעניינו תקיפת דוחות החניה עצמם ויש להורות על מחיקתו מכתב התביעה.
באשר להצהרה כי התובע אינו בעל הרכב, מאחר שסעד זה אינו עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולת הרשות המנהלית ואף אין בו תקיפה של תוצאות ההליך הפלילי, ומשביקש התובע לתקן את תביעתו לשם צירוף אימו כנתבעת נוספת בתובענה על מנת שסוגייה זו תידון במערכת היחסים ביניהם, יש לקבוע כי לבימ"ש זה יש סמכות עניינית לדון בסעד זה.
החלטה
1. האם לבית משפט אזרחי סמכות עניינית לדון בתובענה שמטרתה תקיפת דוחות חניה וקנסות שהושתו על התובע, מכח חוק עזר עירוני. זו השאלה הניצבת לפתחנו בהליך זה.
2. התובע הגיש תובענה לסעד הצהרתי כנגד הנתבעות, עירית חיפה ועירית מגדל העמק, במסגרתה ביקש סעד הצהרתי, לפיו הוא אינו הבעלים של רכב מסוג מיצובישי מ.ר. 1080802 (סעיף 13 (א) לתובענה) וכן כי אין לחייבו בתשלום דוחות החנייה שהוטלו עליו ע"י הנתבעות (סעיף 13 (ב) לתובענה).
3. ביום 26.6.07 נמחקה בהסכמת התובע והנתבעת 1, התביעה כנגד הנתבעת 1, ונותרה לדיון רק התובענה כנגד הנתבעת 2, עירית מגדל העמק (להלן- הנתבעת 2).
4. במסגרת בקשת התובע למתן צו זמני נשוא בש"א 4548/07, העלה כב' השופט וגנר מיוזמתו את שאלת סמכותו העניינית לדון בתובענה, בציינו כי: "ספק בעיני אם בקשה זו צריכה להיות מוגשת בפני, ולא בפני ביהמ"ש לעניינים מקומיים, או בפני ביהמ"ש לעניינים מנהליים".
5. בהחלטתו מיום 14/03/2007 הורה כב' השופט וגנר לצדדים ליתן התייחסותם לשאלה זו.
6. ביום 28.3.07 הוגשה תגובת התובע לעניין הסמכות העניינית, במסגרתה טען ב"כ התובע כי לבית משפט זה יש סמכות ענינית לדון בתובענה מכח סמכותו ליתן צו בעל אופי הצהרתי, לפי תקנה 253 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
7. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 26.6.07, ביקשה ב"כ הנתבעת 2 שהות להודיע אם היא עומדת על טענת העדר הסמכות העניינית.
8. ביום 8.7.07 התקבלה הודעת ב"כ הנתבעת 2, במסגרתה בקשה כי התביעה תדחה ו/או תמחק על הסף. לטענתה, עסקינן בדוחות חניה/קנסות שכבר שולמו, ובעניין זה חלה הוראת סעיף 223 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 הקובעת בסעיף (ב) כי:
"שילם אדם את הקנס כאמור בסעיף קטן (א), רואים אותו כאילו הודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו".
9. לטענת הנתבעת 2, הסעד המבוקש בתביעת התובע אינו אפשרי ואינו קיים לנוכח העובדה שמדובר בפסק דין חלוט, ובלתי הפיך במסגרת ההליך הפלילי וכי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בו.
הנתבעת מס' 2 מוסיפה וטוענת כי פסק הדין החלוט בהליך הפלילי יצר מעשה בית דין בהליך אזרחי.
דיון
10. דין הטענה לעניין חוסר סמכות עניינית להתקבל באופן חלקי וככל שהיא נוגעת לסעד המבוקש בסעיף 13 (ב) לתובענה שעניינו תקיפת דוחות החניה עצמם.
11. עבירת חנייה בניגוד לחוק עזר של רשות מקומית, היא עבירה של ברירת משפט, כאשר בפני מקבל הודעת תשלום הקנס ניצבת הבחירה לשלם את הקנס, ולחילופין לפעול על פי אחת מן הדרכים הנקובות בסעיף 229 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, היינו, הגשת בקשה לתובע לביטול ההודעה, או הודעה על רצונו להישפט על העבירה.
12. סעיף 223 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כי מי ששילם את הקנס, רואים אותו כאילו הודה באשמה לפני ביהמ"ש, הורשע ונשא את עונשו.
13. אין חולק כי התובע שילם את הקנסות שהושתו עליו ע"י הנתבעת 2 ולכן לפי הוראת סעיף 223 (א) הנ"ל יש לראותו כמי שהורשע ונשא את עונשו.
14. בתביעה דנא, מבקש התובע, הלכה למעשה, להשיג על הרשעתו ולבטל את פסק הדין שהרשיע אותו בטענה שלא הוא ביצע את העבירות נשוא דוחות החניה, אלא אימו, הגב' טובה אביטן.
15. ואולם עפ"י ההלכה הפסוקה, אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי. כך נקבע בע"א 8080/99, וקס ואח' נ' עיריית ת"א (אתר נבו) (להלן: "ענין וקס") שם נאמר בסעיף 5 לפסק הדין:
"בפועל, בקשתם של המערערים מבית המשפט אינה אלא לקבוע כי הקנסות בהם חוייבו אינם חוקיים. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בהתנהלותם של המערערים עצמם. המערערים ביקשו מבית המשפט קמא, בבקשה אותה לא קיבל בית המשפט (בהחלטה עליה הם משיגים), לתקן את הסעדים הנתבעים בכתב התביעה שהגישו. לפי התיקון המבוקש, אמור היה להיתבע סעד הצהרתי - לפיו ההליך בו בוטל על המערערים הקנס המדובר בטל והגדרת העבירות הרלוונטיות כעבירות קנס נעשתה ללא סמכות. דברים אלה מחזקים את הטענה כי תביעתם של המערערים עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולות הרשות המנהלית. לאור הוראת סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי, שנוסחו הובא לעיל, בקשת המערערים היא למעשה בקשה לביטול הרשעתם. אכן, אין להשיג על זכותם של המערערים לבקש את ביטולה של הרשעה, שלשיטתם נתקבלה בניגוד לחוק, אך לא נתברר לי ההגיון העומד מאחורי הגשת בקשה שכזו לבית המשפט האזרחי, שהרי אין לתקוף בהליך אזרחי תוצאותיו של הליך פלילי". (ההדגשות אינן במקור).
16. ואכן, בעקבות פסק הדין בעניין וקס נהגו בתי המשפט, בניגוד לפרקטיקה ששררה בעבר, לדחות על הסף תביעות שנועדו לתקוף את דוחות החנייה ולהשיג על תוקפן. וראה למשל: ת.א. (ת"א) 3245/06 אורין דן נ' עיריית ת"א; ה"פ (ת"א) 200159/06 עיריית ת"א נ' ורד מישאל; ת.א. (ת"א) 20329/06 חורש רונית ואח' נ' שאוליאן יעקב ואח'; ת"ק (פ"ת) 1767/06 מוסקוביץ שלומית נ' עיריית פ"ת-רשות החנייה; ה"פ (ת"א) 201211/05 מנדלוביץ' שי נ' עיריית ת"א; ה"פ (ת"א) 201014/06 קרן רוטנברג נ' גל גבריאל ואח'; ה"פ (חיפה) 1186/06 קרסנטי אסתר נ' עיריית חיפה;
17. בשים לב לאמור לעיל, הסמכות לדון בבקשה להארכת מועד לעניין מתן הודעה על הרצון להישפט על העבירה, כמו גם הסמכות לבטל את ההרשעה, נתונה לביהמ"ש שהיה דן בעניינו של התובע אילו היה מודיע על רצונו להישפט.
משעסקינן כאן בעבירת חניה שנקבעה בחוק עזר עירוני, הסמכות לדון בבקשות כאמור נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים אשר לו הסמכות היחודית לדון בעבירות לפי פקודת העיריות ולפי צוים וחוקי עזר, לפי סעיף 55 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984.
ודוק. גם אם החמיץ התובע את המועד הקבוע בחוק להגשת בקשה לביטול ההרשעה, וגם אם נחסמה זה מכבר בפני התובע הדרך לפנות לביהמ"ש לעניינים מקומיים, אין לו להלין אלא על עצמו ומכל מקום אין בכך להקנות סמכות עניינית לבית משפט זה.
18. לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בסעד המבוקש בסעיף 13 (ב) לכתב התביעה, והנני מורה על מחיקתו מכתב התביעה.
19. באשר לסעד המבוקש בסעיף 13 (א) לכתב התביעה, לפיו מבקש התובע כי בית המשפט יצהיר כי הוא אינו בעל הרכב, מאחר והסעד המבוקש בסעיף זה אינו עולה לכדי תקיפה ישירה של פעולת הרשות המנהלית, ואף אין בו תקיפה של תוצאות ההליך הפלילי, ומשביקש התובע בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 26.6.07 לתקן את תביעתו לשם צירוף אימו כנתבעת נוספת בתובענה, על מנת שסוגייה זו תידון במערכת היחסים ביניהם הנני קובעת כי לביהמ"ש זה יש סמכות עניינית לדון בסעד זה, לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.
20. כתב התביעה המתוקן שיוגש ע"י התובע עפ"י החלטתי מיום 26/06/07 לא יכלול את הסעד ההצהרתי שהתבקש בסעיף 13 (ב) לתובענה. התובע ישקול האם לאור החלטתי זו יש עוד טעם בהותרת הנתבעת 2 כנתבעת בתובענה.
21. לאור כלל נסיבות העניין, לאור התוצאה אליה הגעתי וגם לאור העובדה שהנתבעת 2 לא קיימה את החלטתו של כב' השופט וגנר מיום 14.3.07 וכן לא הגישה בקשה נפרדת לדחייה על הסף של התובענה, איני עושה צו להוצאות.
5129371
54678313
המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים.
5129371
54678313
עפרה חמו אטיאס 54678313-5253/07
ניתנה היום כ"ג בתמוז, תשס"ז (9 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.
עפרה חמו אטיאס, שופטת
הקלדנית: פנינית ש. צ.
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת:
http://www.court.gov.il
http://www.court.gov.il
